------------------------------------------
Upon Julia's Clothes / Robert Herrick
Whenas in silks my Julia goes,
Then, then, methinks, how sweetly flows
That liquefaction of her clothes.
------------------------------------------
בית ראשון מתוך שיר של 2 בתים, שכתב המשורר רוברט הריק במאה ה-17.
אם סתם קוראים את השיר קשה להבין את היופי שלו. צריך לשמוע את זה. נסו לדקלם אותו בקול רם - ובעצם טוב יותר ללחוש.
אז מגלים שכל צלילי ה-S, ה-TH, ה-W יוצרים יחד את הרחש של המשי, רחש שמגיע לשיא במילה הכי ארוכה בשלוש השורות הקצרות האלו, ומבטאת את התחושה של הבד - liquefaction או נוזליות.
הייקו מערבי, אם תרצו.
איזה יופי
השבמחקכל החושים שלי התעוררו הרגשתי הרחתי ראיתי נגעתי אפילו שמעתי את רישרוש הבד והכל תוך קריאת הטקסט הניפלא
תודה אילנה
תגידו לי, אחרי חושניות כזו, כל החושים המנגנים בנו ומעוררים זכרונות ותשוקות איך אפשר לדבר במנותק, וללמוד במנותק ולעסוק במנותק בעיצוב שהוא רק חזותי. זה סירוס של החוויה האנושית.
השבמחקויקטור
איזה כיף לקבל תגובות בבלוג!
השבמחקאתה צודק ויקטור. הכל קשור להכל, הכל מחובר להכל. אני חושבת שהניתוק הוא מזויף ואולי הוא התחיל גם מטעמי נוחות - הרי אי-אפשר ללמוד ולהכיל את כל הדברים בעולם.
יש תפישת עולם, שעליה התחנכתי בבית אמא-אבא שאומרת שניתן להגיע למצוינות רק אם בוחרים תחום אחד ומתמקדים ומעמיקים בו. אני בהחלט לא מחזיקה בתפישה הזו, ומהרבה סיבות. ראשית, שום דבר בעולם לא קיים במנותק. הכאב שיש לי ביד בכלל לא נובע מהיד אלא מהעורף. ואם מי שמטפל בי יטפל רק ביד אז לא נגיע לשום מקום. וזה כמובן רחב יותר.
תחומי העיצוב והאמנות משיקים ונוגעים ומעורבבים זה בזה, ואלו מצדם משיקים ומעורבבים עם כל כך הרבה תחומים אחרים. ובאופן אישי, החיפוש והמציאה של נקודות המגע והערבוב בין תחומים מעשיר את הידע ופותח את הראש.
אני קורא את שאת כותבת ורואה את הקשיים שיש לנו
השבמחקTo UnLearn
את מה שחונכנו להאמין בו.
זה קשה, אך כשזה הולך זה כיף אדיר, זה לראות את העולם אחרת.
לעיתים זה איתי ולעיתים זה נאבד, ואז שוב צריך להאבק כדי לא לשקוע בדוגמות שחונכנו בהם.
ויקטור