ערפל - בין ירושלים ללונדון

יש ערפל מופלא היום בעיר. מאה מטר ממול ולא רואים כלום, רק ערפילים אפורים.

חורף אינני אוהבת. האפור של השמיים מדכא אותי. אבל אני מאוד אוהבת ערפל - יש בו משהו חמים ועוטף, כאילו אני בתוך חדר קטן וסגור. ויש משהו מיסתורי - הנה הכביש המוכר אבל לאן הוא מוביל? אולי בכלל למקום אחר, לא ידוע, לעולם אחר - - -

לכבוד הערפל שהגיע לא כתבתי שיר, אך נזכרתי בבית מתוך שיר האהבה של אלפרד ג' פרופרוק של ט"ס אליוט. בשיר המלא זהו הבית השלישי. אני מצרפת תרגום נהדר שמצאתי ברשת, של המשורר אלי אליהו. השיר ארוך אך שווה את המאמץ.

The Love-Song of J. Alfred Prufrock / T.S. Eliot

....

The yellow fog that rubs its back upon the window-panes,

The yellow smoke that rubs its muzzle on the window-panes

Licked its tongue into the corners of the evening,

Lingered upon the pools that stand in drains,

Let fall upon its back the soot that falls from chimneys,

Slipped by the terrace, made a sudden leap,

And seeing that it was a soft October night,

Curled once about the house, and fell asleep.

(lines 15-22)

ט.ס. אליוט / שיר האהבה של ג'יי. אלפרד פרופרוק

תרגם: אלי אליהו  

הָבָה נֵלֵךְ, אֵפוֹא, שְׁנֵינוּ יַחְדָּו

כְּשֶׁהָעֶרֶב מִשְׂתָּרֵעַ אֶל מוּל שָׁמָיו

כְּמוֹ חוֹלֶה מֻרְדָּם עַל שֻׁלְחָן הַנִּתּוּחִים.

הָבָה נֵלֵךְ בַּסִמְטָאוֹת הַשׁוֹמֵמוֹת הָאֶלֶה

הַהָפוגָה הַמְמַלְמֶלֶת

מִמְלוֹנוֹת זוֹלִים בַּהֶם לֵילוֹת טְרוּפִים

וּמִסְעָדוֹת נְסֹרֶת הַמַּגִּישׁוֹת צְדָפִים

בַּסִּמְטָאוֹת הַמִּתְמַשְּׁכוֹת כְּמוֹ טִעוּן עִקֵּשׁ

שֶׁמְּזִמָּה חוֹרֵשׁ

לְהוֹלִיךְ אֶל הַשְּׁאֵלָה הַמּוֹחֶצֶת:

הוֹ, אַל תִּשְׁאֲלִי ,"בָּמֶה זֶה אָמוּר?"

הָבָה נֵלֵךְ וְנַעֲרֹךְ בִּקּוּר.

בְּתוֹךְ הַחֶדֶר הַנָּשִׁים הֲלוֹךְ וָשׁוֹב

מְדַבְּרוֹת עַל מִיכֶּלְאֵנְגֶ''לוֹ.

הָעֲרָפֶל הַצָּהֹב הַמְשַׁפְשֵׁף גַּבּוֹֹ בַּשְּׁמָשׁוֹת

הֶעָשָׁן הַצָּהֹב הַמְשַׁפְשֵׁף חַרְטֻמּוֹ בַּשְּׁמָשׁוֹת

לָקָק בִּלְשׁוֹנוֹ אֶת פִּנּוֹת הָעֶרֶב

שָׁהָה עַל הַבְּרֵכוֹת הַיְּבֵשׁוֹת

הֵנִיחַ לַפִּיחַ הַנוֹשֵׁר מֵאֲרֻבּוֹת עַל גַּבּוֹ לִנְשֹׁר

חָמַק מֵהָמִּרְפֶּסֶת, זִנֵּק בְּלִי הֲכָנָה,

וּלְנוֹכָח לֵיל אוֹקְטוֹבֶּר הֶעָנֹג

הִתְכַּרְבֵּל סְבִיב הַבַּיִת פַּעַם אַחַת, וְשָׁקַע בְּשֵׁנָה.

וְאָכֵן עוֹד יִהְיֶה זְמַן

לְעַרָפֵל צָהֹב לְאוֹרֵך הַרְחוֹב לִגְלוֹש

וּלְשַׁפְשֵׁף גַבּוֹ בַּשְּׁמָשׁוֹת.

עוֹד יִהְיֶה זְמַן, עוֹד יִהְיֶה זְמַן

לְהָכִין פַּרְצוּף לִפְגֹּשׁ בַּפַּרְצוּפִים שֶׁעוֹד תִּפְגֹּשׁ

יִהְיֶה עוֹד זְמַן לְרֶצַח וְלִיצִירָה

וּזְמַן לְכָל הַמְּלָאכוֹת וְלִיְמֵי הָזְּרוֹעוֹת

הַמְּרִימוֹת וְשׁוֹמְטוֹת שְׁאֵלָה בַּקְּעָרָה

זְמַן עֲבוּרֵךְ וְזְמַן עֲבוּרִי

וּזְמַן לְאַלְפֵי הִסּוּסִים

לְאַלְפֵי חֶזְיוֹנוֹת וְחֶזְיוֹנוֹת נוֹסָפִים

לִפְנֵי הַתֵּה וְהַצְּנִימִים.

בְּתוֹךְ הַחֶדֶר הַנָּשִׁים הֲלוֹךְ וָשׁוֹב

מְדַבְּרוֹת עַל מִיכָּלְאֵנְגֶ''לוֹ.

וְאָכֵן יִהְיֶה עוד זְמַן

לִתְהוֹת, "הַאִם יִהְיֶה בִּי עֹז?" וְשׁוּב "הַאִם יִהְיֶה בִּי עֹז?"

זְמַן לָשׁוּב לְאָחוֹר בַּמַּדְרֵגוֹת לַחְפֹּז

כְּשֶׁקָּרַחַת מְבַצְבֶּצֶת בְּמֶרְכַּז הָרֹאשׁ-

(הֵם יֹאמְרוּ: "אֵיךְ שֶׁשְּׂעָרוֹ נוֹשֵׁר!")

בְּמִקְטוֹרֶן, בְּצַוָּארוֹן זָקוּף עַד הַסַּנְטֵר,

הָעֲנִיבָה מְהֻדֶּקֶת בְּסִכָּה וְלֹא יוֹתֵר

(הֵם יֹאמְרוּ: "אֵיךְ זְרוֹעוֹתָיו וְרַגְלָיו רָזוּ לְלֹא הַכֵּר!")

הַאִם יִהְיֶה בִּי עֹז

לְהַטְרִיד אֶת הָעוֹלָם

בְּדַקָּה אַחַת יֵשׁ זְמַן

לְהַחְלָטוֹת וְחֶזְיוֹנוֹת שֶׁבְּדַקָּה יִסְתְּרוּ עַצְמָם.

כִּי אֶת כֻּלָּם יָדַעְתִּי כְּבַר, יָדַעְתִּי אֶת כֻּלָּם-

יָדַעְתִּי אֶת הָעֲרָבִים, הַבְּקָרִים, אֶת הַצָּהֳרַיִם

בְּכַפִּיּוֹת קָפֶה מָדַדְתִּי אֶת חַיַּי

יָדַעְתִּי אֶת נְפִילַת הַקּוֹלוֹת הַנּוֹפְלִים אֶל מוֹתָם

תַּחַת הַמּוּסִיקָה מֵחֶדֶר מְרֻחָק יוֹתֵר

אָז אֵיךְ אוּכַל לְהִתְיַמֵּר?

וּכְבָר אֲנִי מַכִּיר אֶת הָעֵינַיִם, אֶת כֻּלָּן אֲנִי מַכִּיר-

הָעֵינַיִם שֶׁקּוֹבְעוֹת אוֹתְךָ בְּפָסוּק מְנֻסָּח

וּכְשֶׁאֲנִי הָדוּק, מֻצְמָד בִּנְעָצִים

וּכְשֶׁאֲנִי נָעוּץ וּמִתְפַּתֵּל עַל קִיר

אָז אֵיך אַתְחִיל

לִירֹק אֶת כָּל בְּדַלֵּי חַיַּי וּמַעֲשַׂי לַפַּח,

וְאֵיך אוּכַל לְהִתְיַמֵּר?

אֲנִי מַכִּיר אֶת הַזְּרוֹעוֹת, אֶת כֻּלָּן מַכִּיר-

זְרוֹעוֹת עוֹנְדוֹת צַמִיד בְּעוֹר לָבָן חָשׂוּף

(אֲך בְּאוֹר הַמְּנוֹרָה, שֵיעָר חוּּם דַק צָפוּף)

הַזֶהוּ בֹּשֶׂם מִשִּׂמְלָה

שֶׁבִּגְלָלוֹ דַּרְכִּי הִתְבַּלְבְּלָה?

זְרוֹעוֹת הַמֻּנָּחוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן, אוֹ כְּרוּכוֹת צְעִיף.

אָז אֵיךְ אוּכַל אָז לְהִתְיַמֵּר?

וְאֵיךְ בִּכְלָל אַתְחִיל?

הַאִם אֹמַר, פָּסַעְתִּי בַּדִּמְדּוּמִים בִּרְחוֹבוֹת צָרִים

מֵבִּיט בַּעֲשַׁן הַמִּתַּמֵּר מִמִּקְטָרוֹת

שֶׁל גְּבָרִים בּוֹדְדִים בְּגוּפִיּוֹת, נִרְכָּנִים מֵחַלּוֹנוֹת?

הָיָה עָלַי לִהְיוֹת זוּג צְבַתּוֹת פֶּרֶא

חוֹרְצוֹת בְּמִרְצַפוֹת יַמִּים שְׁקֵטִים.

וְאַחַר הַצָּהֳרַיִם, הָעֶרֶב, יָשֵׁן כֹּה בְּשַׁלְוָה!

בְּאֶצְבָּעוֹת אֲרֻכּוֹת מְרֻכָּךְ,

נִרְדָּם...עָיֵף....אוֹ סְתָם נִמְרָח,

נִמְתָח עַל הָרִצְפָּה, כָּאן לְצָד שְׁנֵינוּ.

הַאִם עָלַי, אַחֲרֵי הַתֵּה וְהָעוּגוֹת וְהַגְּלִידָה,

לְאֵזוֹר כֹּחַ וּלִדְחוֹק בָּרֶגַע עַד הַמְּעִידָה?

וְאָמְנָם בָּכִיתִי וְצַמְתִּי, בָּכִיתִי הִתְפַּלַּלְתִּי,

אָמְנָם רָאִיתִי אֶת רֹאשִׁי (מַקְרִיחַ בְּמִקְצָת)

מֻנָּח לוֹ עַל מַגָּשׁ,

אֲבָל אֵינִי נָבִיא- וְכָאן אֵין עִנְיַן מַמָּשׁ,

רָאִיתִי אֶת רֶגַע גְּדֻלָּתִי דּוֹלֵק דּוֹעֵךְ

וְגַם אֶת מְשָׁרֵת הַנֶּצַח רָאִיתִי, נוֹטֵל אֶת מְעִילִי וּמְגַחֵךְ

וּבְקִצּוּר, פָּחַדְתִּי.

וְהַאִם הָיָה כְּדַאי, אַחֲרֵי הַכֹּל,

אַחֲרֵי הַסְּפָלִים, הַמַּרְמֶלָדָה, הַתֵּה,

בֵּין הַחַרְסִינוֹת, בֵּין שִׂיחוֹת עַל שְׁנֵינוּ,

הַאִם אָכֵן הָיָה כְּדַאי,

לִנְשֹׁךְ אֶת הַכֹּל בְּחִיּוּךְ עַל שְׂפָתַי

לְכַוֵּץ אֶת הַיְּקוּם לְתוֹךְ כַּדּוּר מְדֻבְלָל

וּלְגַלְגֵּל אוֹתוֹ אֶל הַשְּׁאֵלָה הַמּוֹחֶצֶת,

לוֹמַר: "אֲנִי הוּא לָאזָרוֹס, מִן הַמֵּתִים אֲנִי שָׁב,

בָּאתִי לְסַפֵּר לָכֶם הַכָּל, אַסַפֵּר לָכֶם הַכָּל"-

אִלּוּ מִישֶׁהִי, מַתְקִינָה כָּרִית מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב,

הָיְתָה אוֹמֶרֶת: " לֹֹא לַזֶה הִתְכַּוַּנְתִּי ֹכְּלָל,

זֶה לֹא זֶה בִּכְלָל".

וְהַאִם הָיָה זֶה כְּדַאי, אַחֲרֵי הַכֹּל,

הַאִם אָכֵן הָיָה כְּדַאי,

אַחֲרֵי שְׁקִיעוֹת הַשֶּׁמֶשׁ, הַחֲצֵרוֹת, הָרְחוֹבוֹת הַנוֹטְפִים,

אַחֲרֵי הַסְּפָרִים, אַחֲרֵי הַחֲצָאִיוֹת הַנִּגְרָרוֹת עַל הָרִצְפָּה, אַחֲרֵי הַתֵּה,

כָּל זֶה, וְעוֹד הַרְבֵּה יוֹתֵר?-

אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר לְמַה אֲנִי מִתְכַּוֵּן!

אֲבָל כְּאילו הָיוּ הָעֲצַבִּים מוּטָלִים עַל הַמָּסָךְ מִן הַמַּקְרֵן,

הַאִם אָכֵן הָיָה כְּדַאי

אִלּוּ מִישֶׁהִי, מַתְקִינָה כָּרִית אוֹ מַשְׁלִיכָהּ מֵעָלֶיהָ צְעִיף מְרֻשָּׁל,

הָיְתָה פּוֹנָה אֶל הַחַלּוֹן, אוֹמֶרֶת:

"זֶה לֹא זֶה בִּכְּלָל

לֹא לַזֶּה הִתְכַּוַּנְתִּי כְלָל".

לֹא! אֵינֶנִּי הַמְלֵט, וְלֹא נוֹעַדְתִּי לִהְיוֹת;

אֲנִי לוֹרְד מִשְׁנֶה, אֶחָד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּי

לְהַנִיעַ עָלִילָה, לִפְתוֹח סְצֶנָה אוּלַי,

לְיַעֵץ לַנָּסִיךְ, לְלֹא סָפֵק, כְּלִי יָעִיל,

חֲסַר דֵּעָה, לָעַזוֹר נוֹטֶה,

שָׁקוּל, זָהִיר, וְגַם קַפְּדָן;

מַלֵּא אִמְרוֹת שֶׁפֶר, אֲך קְצָת שׁוֹטֶה;

לִפְעָמִים, אָכֵן, כִּמְעַט לֵיצָן-

כִּמְעַט, לִפְעָמִים, הַכְּסִיל.

אֲנִי מִזְדַּקֵּן...אֲנִי מִזְדַּקֵּן...

אַגַלְגֵּל אֶת שׁוּלֵי מִכְּנָסַי , אִם כֵּן.

הַאִם לַחֲצוֹת אֶת שְׂעָרִי מֵאָחוֹר? הַאִם אָעֵז אֲפַרְסֵק לִטְרֹף?

אֶלְבַּש מִכְנְסֵי פְלָנֶל לְבָנים, וְאֶפְסַעַ לְאוֹרֵךְ הַחוֹף.

שָׁמַעְתִּי אֶת בְּתוּלוֹת הָיָם שָׁרוֹת, זוּ לַזּוֹ.

אֵינֶנִּי חוֹשֵׁב שֶׁהֵן יַשִּׁירוּ עֲבוּרִי.

רָאִיתִי אוֹתָן רוֹכְבוֹת עַל גַּלִּים אֶל תוֹך הַיָּם,

מַבְרִישׁוֹת אֶת שְׂעַר הַגַּלִּים הַלָּבָן לְאָחוֹר

כְּשֶׁהָרוּחַ נוֹשֶׁפֶת בַּמַּיִם לָבָן וְשָׁחֹר.

הִתְמָהָמָהנוּ לָנוּ בְּחַדְרֵי הַיָּם

עִם בְּנוֹת הַיָּם הָעֲנוּדוֹת עִשְׂבֵי יָם בְּחוּם וּבְאָדֹם

עַד שֶׁקּוֹלוֹת אָדָם הֱעִירוּנוּ, וְטבענו בתְּהוֹם.