#5
פני הנוער לאן?
לאחר דיון בכיתה בכל מיני אספקטים של לוגו
שאולי אינו לוגו, ועל התכנים שהוא/שאני רוצה להעביר, ולאחר איפכא מסתברא עם אלכס
ועופר - כל הקולות מובילים למקום אחד: לשים את הלוגו, הסמל, בצד ולהתמקד קודם כל
בתוכן. ויש סיכוי שלבסוף לא אגיע אליו כלל, ואלך לכיוון אחר. אבל קודם כל תוכן,
לחשוב איפה אני רוצה לטפל. ואם כבר הלכנו אחורה – או אם תרצו עמוק יותר – מן הצורה
אל התוכן, מן האיך אל המה, אני רוצה בשלב הזה להמשיך ולהתפזר כדי שאולי בסוף
האיסוף יהיה משמעותי יותר.
"פמיניזם", the
F-word, הוא מילה מאוד גדולה. המחשבה שלי לא
מצומצמת כשאני חושבת על המילה הזו, אלא מתפזרת במיליון כיוונים. אבל לא רק המחשבה.
כי יותר מכל, פמיניזם קשור אצלי לרגש. בדיון על העבודה שלי דובר על הרגש - כמה
שאני לוקחת את זה אישי. אז החלטתי לקחת רגע פניה הצידה ולהיות מאוד רגשית, להשתדל
להיות לא ביקורתית בכתיבה שלי, לפני שאני ממשיכה הלאה.
אלכס ביקש ממני לפרק את המילה פמיניזם למילים.
לא להסביר מה זה, אלא רק להגיד מילים. התרגיל היה מורכב כיוון שהתבקשתי להביא
מילים חיוביות בלבד. בעצם, לאן הפמיניזם בעיניי שואף להגיע. אני אוהבת מילים, את
ההד והצלילים והאסוציאציות שלהן. המילים שבחרתי בתרגיל הפתיעו אותי. פתאום לא
חשבתי על הטרדה מינית, אפליה, מידור, מיתוס הנשיות, מיתוס היופי וכל המילים הרעות.
איזה אנרגיות טובות מביאות מילים כמו שוויון, ביטחון, דרכי שלום, הערכה עצמית,
הערכה הדדית, כבוד, אוטונומיה, עצמיות.
לפני כן, חשבתי על עניין הכעס (שקשור כמובן לכל
המילים הרעות) וביקשתי לפרק גם אותו. כעס הוא שלב הכרחי להתקדמות – הוא התוצר
ההגיוני של ההכרה ש"משהו פה לא בסדר", והשלב הבא הוא, "עכשיו מה
עושים עם זה?" ועם זאת, לא טוב להישאר בכעס. הוא תוקע, ויכול להיות למכשול.
תחשבו על השחורים בארה”ב. תחשבו על הזעם העצום
שעדיין יש שם. כשאני קוראת על תקופת העבדות ועל התקופות שאחרי, עם הסגרגציה, אני
מרגישה את הכעס הזה גם אצלי. למרות שכביכול יש שוויון בארה”ב. השיירים וההד של של
העבדות עוד נותרו, הזיכרון הקולקטיבי עוד צרוב בנשמות.
בעיניי, זה אותו רגש. הרגש הזה יכול להרתיע,
אבל הוא מאוד אמיתי. הכאב הזה, הזעם הזה - הוא בשורש כל הפעילות הפמיניסטית, והוא
נמצא בדרך זו או אחרת בכל הספרות הפמיניסטית שקראתי. אי אפשר אחרת. אי צדק הוא
אגרוף בבטן, ואסור להתעלם ממנו.
אני מצרפת מצגת, או משהו
כזה, בניסיון לבטא את
הדברים האלה.
-- -- -- -- --
איפכא מסתברא
עם אלכס ועופר
אלכס:
את מדברת הרבה על פמיניזם. משתפת אותנו בהגדרת
הפמיניזם ויש התייחסות נרחבת בנוגע להתפתחות התנועה הפמיניסטית בעולם ... אבל בכל
הסיפור היה חסר לי דבר מאוד מרכזי ומהותי. מה את רוצה להגיד? מה זה פמיניזם בעיניך
?
אני יכול להציע לא להסתכל על מה שקיים היום,
אלא ליצור משהו חדש משלך בנושא. למצוא הקשר חדש וחיובי שמביא את המושג פמינזם
למקום חדש.
אני מציע לעשות חקירה קטנה עם עצמך... ולפרק את
המושג פמיניזם למושגים יותר פשוטים ולשאול את עצמך שאלה: מה זה פמיניזם בעיניך?
התחלנו קצת לעשות את הפירוק במהלך הדיון בינינו
ואני מביא כאן את הסיכום של מה שעלה
אז פמיניזם בשבילך הוא:
שוויון,
בטחון, דרכי שלום, הערכה עצמית והדדית, כבוד, אוטונומיה, עצמיות, מעמד (ומילה
נוספת שביקשת לשים בסוגריים היא "סובלנו")
התחלנו לפרק את המילים
ביטחון – ובעינייך
יש משהו אחר בחברה של היום : הרבה נשים עוברות הטרדה מינית, בקרב אותם נשים יש
תחושה של קורבנות ואף מנטליות של קורבן ויש ציפיה מנשים להתלבש בצורה מסויימת וזה
מייצר המון רגשות שליליי.
אוטונומיה –
בטחון מהכיוון השני. ז"א האם הגוף שלך הוא הרכוש שלך? האם החיים שלך – יכולת
הבחירה שלך היא שלך או בידי אנשים אחרים. דיברנו על כך שהזכות של האדם לגופו
והזכות להחליט על הפלות – זה משהו שכיום גם מבחינה חוקתית לא מוסדר בארץ ובאופן
כללי לנשים עד היום יש פחות זכות בחירה על עצמן והחלטות חייהן שהרבה פעמים נתונות
בידי המשפחות שלהן והן לא שלהן (זה קיים היום עדיין בהרבה עדות ובמסגרת החברה
הדתית) . אצל הערבים למשל כל הנושא של כבוד המשפחה או אצל הגרוזינים יש הכתבה של
דרך חיים מסויימת עבור אישה.
הפלות – הזכות של אישה להחליט אם שומרת על
התינוק. היום כאמור הזכות נמצאת בידי מדינה. הדת אוסרת הפלות
עופר: בהמשך הטקסט - בצבע אדום
#4
פגישת ייעוץ – פדי
>
למה
לדבר על מיתוג?
>
למה
המילה / מושג פמיניזם מעלה אנטגוניזם? מאיפה זה בא? מהפמיניסטיות עצמן או מהחברה?
>
למתג
פמיניזם = לבדל. למה לבדל?
>
אם
נדבר על שוויון ולא רק על נשים, אם נשנה את הדגש ואת השיח זה יכול לנטרל את
האנטגוניזם. שוויון זו מילה שאנשים יכולים להתחבר אליה יותר בקלות.
>
איך
אפשר לייצר שוויון באמצעות עיצוב?
>
לבדוק:
היכן יש אפליה מובהקת בין נשים וגברים. איך ניתן להתערב בעיצוב כדי לשנות
>
להתחיל
מלמטה – החינוך – ילדי הגן.
>
מקומות
שבהם ניתן לאתר אפליה: גן ילדים >> לייצר סביבה יותר הומוגנית ושיוויונית;
ההפרדה הכל כך מקובלת לשירותי גברים/נשים – מייצר סקטוריאליות מלכתחילה
>
לבדוק
איפה יש בידול, סקטוריזציה
>
הטיפול
בנושא צריך להיות הוליסטי (שירותים, סידורי ישיבה, ספרי לימוד...)
>
צריך
להצטמצם / להתמקד באספקט מסוים בתוך הפמיניזם
>
לחקור
התייחסות לסמל, ללוגו, בתנועות חברתיות שונות
>
מחשבות – בהמשך לשיחה עם פדי
פדי, וגם דפנה ודובי, התייחסו לגודל הנושא.
פמיניזם זה נושא רחב כל כך שמתייחס כמעט לכל תחום בחיים שלנו. חשבתי שבבחירת הנושא
הצלחתי להצטמצם, כי בחרתי לעסוק "רק" בסמל. אולי יש מאבקים חשובים יותר.
ואולי גם זה מספיק חשוב ומעניין. כל השבוע אני שוברת את הראש איך ולאן להצטמצם.
עכשיו אני חושבת שאולי, כמו שדובר בכיתה, יש טעם להתרחב לפני הצמצום. זרקתי על דף
נושאים שונים, כולם קשורים, איכשהו, לאפליה וסקסיזם – חשובים וחמורים יותר ופחות. בעמוד
הבא סידרתי אותם בקבוצות, כי אחרת זה המון רעש.מצאתי את עצמי מכינה עוד ועוד
מעגלים, מוצאת נקודות חפיפה, ויודעת שיש עוד המון דברים שלא נכנסו לדיאגרמה.
האם לעקוף את האנטגוניזם שמעורר
הפמיניזם ולדבר על שוויון, בלי להדגיש נשים? שוויון הוא מה שארצה להדגיש בעבודה
שלי, שינוי חברתי כולל שהוא לטובת כל החברה. אבל לטאטא ככה את הפמיניזם, על מאבקיו
והישגיו, מתחת לשטיח, ופשוט להתעלם ממנו כי הוא לא נוח? אני לא מרגישה שזה נכון
בשבילי. אולי בכל זאת ניתן למצוא דרך לשנות דעת קהל – ודרך זה לקדם ערכים של
שוויון.
אני לא חושב שאת צריכה לטאטא את זה מתחת לשטיח....אל
תיזנחי את הרעיון היסודי רק תגדירי לעצמך מה את מחפשת? כיוון שפמיניזם זה "ענק" כנושא לחקר...כמו
כן מה העיצוב כאן? אם ירדת מרעיון הסמל...
# 3
סיעור מוחות – דפנה קראוס, דובי
רונן
דפנה
>
יש לתאר מה
קורה בשיחה כאשר המילה "פמיניזם" נזרקת לאוויר: התגובות השליליות וחוסר
הידע
>
להגדיר מה זה
פמיניזם
>
להביא נתונים
פוליטיים מהחברה על מעמד הנשים, כאן ועכשיו (זו לא בעיה שהייתה פעם והיום אין כל
בעיה)
>
לקחת השראה
ורעיונות מתוך העולם של הפנג שואי: 5 האלמנטים ליצירת איזון והרמוניה (אש, מים,
אדמה, עץ, מתכת), לכל אלמנט יש מאפיינים ויזואלים של צבע, צורה וחומר.
דובי
>
איך מגיעים
להסכמה למיתוג בתוך התנועה הפמיניסטית?
>
יש קושי בנושא
בגלל שמשתמשים בשיטה מסחרית למשהו אחר לגמרי. "צריך להכניס שד גדול ואמורפי
לתוך בקבוק". מכאן התפתחה שיחה שבה הסברתי שהמטרה אינה לגדור, להגדיר את
הפמיניזם, להכניס אותו לתוך בקבוק ולהדביק תווית - אלא ליצור סמל שמהווה דגל שיכול
לסחוף אנשים, לעורר הזדהות – אפילו בקרב אלה שאינם מזהים עצמם כרגע כפמיניסטים.
>
לכן זהו אתגר
מאוד גדול. הסמל חייב להיות מאוד מוצלח כדי לעשות זאת. דוגמה לסמל כזה הוא דגל
הגאווה - צריך להיות טוב לפחות כמוהו..
>
עולם המושגים
של הסמל צריך להיות מאוד רחוק מפיגורטיבי, כדי להכיל
>
מעניין יהיה
להשוות מה עושות תנועות חברתיות אחרות, וגם מה עושות תנועות עם אג'נדה הפוכה
איפה אני עכשיו?
>
לחשוב על
"עיצוב מלמטה" – האם ניתן ליצור
סמל שיצטרף לתנועה כחבר מן המניין, וייצור סחף? בדומה לסמל ב' זה בית של המחאה
החברתית הקיץ. מתי זה עובד? האם זה יכול לפתור – או לעקוף – את בעיית ההסכמה
למיתוג?
>
כפי שויקטור
אמר לך גם אני בדעה שאת הולכת ל"סמל"...זאת לא המהות של העבודה שלך...סמל
זה שולי בהקשר של כל הנושאים כבדי המשקל המועלים כאן...
>
לדעתי עלייך
להצטמצם ולבדוק מספר מעגלים כפי שהעלת כאן בצורה ספונטאנית.
>
תבדקי את
השינוי אולי דרך העיצוב במאה ה-20 ובמאה ה-21- התמקדי יותר ב"עיצוב
המגדרי" אם ניתן בכלל לנסח זאת כך....
>
כיצד העיצוב
משפיע עלינו ביום יום בנושא מגדר...נשים מול גברים..מהו "עיצוב נשי" מהו
"עיצוב גברי"? האם קיים שוני? האם המאה ה-21 הולכת לקראת הקצנה או טשטוש
הזהויות המגדריות?
>
כשאני מציגה
את הנושא, או כל נושא פמיניסטי אחר, אני מרגישה מתנצלת או "עושה דווקא".
הנושא הזה טעון באופן קיצוני, ולכל אחד יש משהו שלילי להגיד – על חזיות שעולות באש
ותוקפנות, למשל. אפילו בקבוצה הקטנה שלנו, הדינמיקה בתחילת הדיון שיקפה בבירור את
הדומיננטיות של השיח האנטי-פמיניסטי; אך כשהדיון העמיק ראינו שהעמדות הבסיסיות
שלנו אינן כל כך שונות. אלא שהסטראוטיפים השליליים מיסכו את הדעות הליברליות יותר.
לכן חשוב כהקדמה למחקר לתאר מפגשים כאלה, הממחישים את הצורך בשינוי מהותי
בקונספציה הציבורית אודות פמיניזם.
>
תבדקי זאת
בקבוצות עיצוב שונות המתייחסות להקצנת המגדרים בעיצוב.
>
זה יכול
להוביל אותך לדרך מעניינת יותר .
>
דיברנו על התיאוריה
והמחקר, אך גם על התוצר הסופי – ניסיון למתג. כרגע אני לא יכולה לדמיין את זה. אני
מאמינה שהחקר העיוני יתחיל לתת לי כיוונים, השראה, רעיונות. כאן אולי אפשר גם
להיעזר בפנג שואי, שעבורי הוא טריטוריה לא מוכרת ודווקא משום כך יכולה אולי להוביל
אותי למקומות חדשים. חמישה אלמנטים שהם טבעיים ועם זאת בעלי משמעות רוחנית, שכל
אחד מהם מיוצג בשלושה אופנים – צבע, צורה וחומר, יכולים להניב אינסוף צירופים וכבר
עובדה זו יכולה לקרב אותי למתן ביטוי לרבגוניות של התנועה ולרבגוניות האנושית.
>
למה חשוב לך
נושא המיתוגיות? למה בכלל צריך לוגו? מה המשמעות של לוגו? מהו "לוגו
גברי" מול "נשי" אם בכלל קיים דבר כזה? תבדקי את יחסי החברה ללוגו
כמחולל השפעה וזהות למותג...אצל נשים לעומת גברים.מהם צבעים נשיים מול גבריים
בלבוש, בצעצועים, בעיצוב מוצרים, בעיצוב פנים וכ"ו...וכיצד זה משפיע על
התפתחות מגדרית.
>
מה על מעצבות
נשים מול מעצבים גברים האם קיים שוני בתחומי העיצוב השונים? האם מורגשת התייחסות
שונה של החברה למעצבת אישה או מעצב גבר? באדריכלות למשל,
>
מה בין
"מבנה גברי" מול "נשי"...
#2
למתג פמיניזם – שאלות מחקר / גליה ששון
יש לי תחושה שאת מנסה לחקור לעומק עם חשיבות רבה
מידי,את הסמל-לוגו של תנועת הפמיניזם כשזה בעצם נושא די שולי, כיוון שאת נוגעת בכל
כך הרבה אספקטים הרבה יותר מאתגרים מהלוגו...
למה שלא תחקרי אותם כשלכל תחום תתייחסי גם עפ"י
ההשלכות העיצוביות שלו...וכך תוכלי להגיע למסקנות.הלוגו של התנועה הפמיניסטית אינו
המהות של התנועה...יש המון אספקטים כבדי משקל שאת צריכה לשאול, כפי שציינת במעגלים
שזרקת על הדף...נקודת היציאה שלך למחקר אינה נכונה לדעתי מלכתחילה.ומעניין לחקור
את ההקשרים של כל מעגל עם עיצוב תואם, ואולי להציע חלופות עיצוביות, שיתמכו
בשוויון המינים שאליו את שואפת.
1. רציונל: האם צריך לוגו ומיתוג כולל לתנועה
הפמיניסטית? ואם כן אזה מה זה יתן לך..להציע להם לוגו חדש? ואם אכן, מה הלאה? מה
על הנחיצות בכלל של תנועה כזאת היום? אולי מעצם ההכלאה של תנועה כזאת נוצרת בעיה
מגדרית בהתייחסות חברתית? לדעתי את צריכה לבדוק את הנחיצות של התנועה והרלוונטיות
שלה כיום...מה הישגיה? אולי היא רק גורמת להקצנת האפליה בין נשים לגברים, כך
שמטרותיה משיגות תוצאות הפוכות...
א.
תנועה שהיא
בעצם תנועות רבות – כיצד ניתן לייצג הכל? האם נחוץ לייצג הכל? או אולי עדיפה שיטה
שמדגישה את הריבוי, הפרגמנטציה, האנטי-היררכיה?
ב.
מה המשמעות של
שימוש בכלים שיווקיים, שבאים מהעולם המסחרי/קפיטליסטי, לייצוג תנועה שלפחות בחלקה
יוצאת נגד התפיסה הקפיטליסטית?
ג.
האם ניתן
ללמוד מן הדוגמה של משטרי הרודנות של המאה העשרים, אשר השתמשו ביעילות בטכניקות של
מיתוג (Iron Fists: Branding the Totalitarian State, Steve
Heller)
2. כיצד התייחסו לנושא המיתוג זרמים שונים בפמיניזם
במהלך ההיסטוריה של התנועה? כיצד מתייחסות קבוצות שונות כיום לשאלה? איזו חשיבות
העניקו בעבר וכיום לייצוג חזותי באמצעות לוגו?
3. כיצד ממתגות את עצמן תנועות אחרות לשחרור חברתי? האם
מושג המיתוג קיים בתנועות אלו?
4. היסטוריה של סמלים פמיניסטיים:
א.
אילו
סמלים/לוגואים שימשו את התנועה בעבר, ומה נמצא בשימוש היום?
ב.
האם ישנה
פעילות מיתוג כיום? כיצד הסמלים מבטאים את האידיאולוגיה?
ג.
מהי השפעת
התקופה על הבחירה בסמל?
5. כיצד ניתן לגבור על נוכחותם המאסיבית של סמלים
שליליים של הפמיניזם – נשקה של השיטה הפטריארכלית נגד האיום על עצם קיומה. האם יש
להתעלם מהם, להתווכח עימם או אולי ניתן לנצל אותם כך שישרתו את המטרה ההפוכה
(לדוגמה, חולצות This is what a Feminist Looks Like)
#1
מיתוג פמיניסטי
בחודש מארס השנה התקיים בלונדון כנס
שעניינו מיתוג (מחדש) של התנועה הפמיניסטית. התנועה הפמיניסטית אינה אחת. היא
קיימת יותר ממאה חמישים שנה, והיו בה ועדיין קיימים בה זרמים שונים עם דגשים
ואידיאולוגיות שונות. זרמים אלו אימצו סמלים שונים; הידוע מביניהם הוא סמל ונוס עם
האגרוף.
התנועה – או ליתר דיוק – האידאולוגיה
הפמיניסטית סובלת מיחסי ציבור
גרועים, מאז ומתמיד. השיח המנוגד לפמיניזם, הפטריארכלי המסורתי– הוא עדיין בעל
הקול הדומיננטי יותר בחברה שלנו. אנשים רבים חוששים וחוששות להיות מזוהים עם
האידיאולוגיה הפמיניסטית. כך קרה שהסמלים השליליים – תוצר של השיח הפטריארכלי – הם
המזוהים יותר מכל עם הפמיניזם: שריפת חזיות, שערות ברגליים, שנאת גברים
ואגרסיביות.
בכנס נשמעו קולות שהתנגדו למיתוג כולל ולמהלכים שיווקיים.
ראשית, טענו, ריבוי התנועות הוא חלק מאופייה הדמוקרטי ואנטי-היררכי של התנועה – מיתוג אחיד יפגע בזאת.
שנית, ישנה רתיעה משימוש בטכניקה קפיטליסטית בעיקרה לצורכי אידיאולוגיה שהיא, בחלקה הגדול לפחות,
אנטיקפיטליסטית. והיו שחשו כי יש משהו בזוי בשיווק הפמיניזם "במארז מתנה עם ליפגלוס"
– חשש מפופולריזציה.
התנועה הפמיניסטית חוללה שינוי עצום מאז
תחילת דרכה במאה ה-19. עם זאת, ההתנגדות העזה ששוררת בחברה היא בעוכרנו. ישנם רבות
ורבים שיכולים להזדהות עם הפמיניזם לו רק ידעו מהו – לו ניתן היה לגבור על השיח
השלילי ולהפוך את הפמיניזם למשהו מוכר, מובן וידוע.
העשייה הפמיניסטית באקדמיה חשובה מאוד,
אך אין בה די. ממגדל השן לא יוצאת הבשורה. כדי לחולל שינוי חברתי אמיתי יש להגיע
לכלל הציבור – ושיווק הוא דרך מצוינת לעשות זאת.
אני מבקשת להרים את הכפפה הזו: לבדוק את
הסיבות נגד ובעד, לחקור מה היה כאן קודם, ולחשוב מה אני מציעה שיהיה בעתיד.
כמה מילים על סמל ונוס והאגרוף:
הסמל הדומיננטי ביותר הוא סמל ונוס עם האגרוף. סמל ונוס –
סמל עתיק שציין את כוכב ונוס, ומסמל נשים באופן כללי. הפמיניזם שואף לשנות את
החברה – ליצור מערכת חדשה עבור נשים וגברים כאחד. הטענה היא שהשיטה הפטריארכלית
מזיקה גם לגברים – "הכיבוש משחית". סמל שמזוהה רק עם נשים אינו משרת את
החזון הזה. אך הבעייתיות של הסמל, בעיניי, טמונה יותר באגרוף מאשר בוונוס.
האגרוף המורם הוא סמל אוניברסלי
של סולידריות. הוא משמש גם לציין אחדות, עוצמה והתנגדות. השימוש באגרוף המורם
מתוארך לאשור הקדומה, שם סימל מחאה כנגד אלימות. במאה העשרים
שימש תנועות חברתיות מהפכניות, הנאבקות בדיכוי. אך לכל הדברים היפים האלה יש גם צד
אפל. אנחנו מכירים את הסמל הזה באופן אינטימי, מהלוגו של תנועת כ"ך. הוא ידוע
גם כ-White Power Fist או Aryan Fist. האגרוף במקרה זה נלקח מתנועת
ה-Black Power והמאבק נגד גזענות. והפך
למשהו אחר לגמרי.
האגרוף אמנם מסמל התרסה, מחאה, עמידה
כנגד אי-צדק – אך הוא משדר אלימות וכך אומץ בחום ע"י תנועות שהצדק החברתי
והשוויון אינם נר לרגליהם.
לוגו פמיניסטי, בעיניי, צריך להיות סמל
שיכול לאחד ולעורר הזדהות. עליו להיות בראש ובראשונה שוויוני ולא אלים, להביע
שיתוף ולא מאבק בין קבוצות שונות בחברה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה