הצעה לעבודת גמר תואר שני עיצוב משולב

נושא                איך מעצבים שוויון?            Can We Design Equality?
או-                   איך מעצבים שוויון מגדרי?   Can We Design Gender  Equality?

הגדרות

ההצעה כרגע מבקשת להתמקד בשוויון מגדרי – או ליתר דיוק, אי השוויון המגדרי שאנו מצויים בו, מנקודת המבט של עיצוב. כיצד העיצוב כיום נוטל חלק ביצירת אי-שוויון? כיצד ניתן להשתמש בעיצוב כדי לקדם את האג'נדה הפמיניסטית, להעצים נשים ממגזרים שונים, ולתרום ליצירת שוויון בין המינים?

התלבטות  - אפשרות שניה

חדרים משלכן  /   Rooms of Your Own

על הפרק עומדת הצעה נוספת, מתקדמת יותר בשלב זה: הקמת "חדרים (וירטואליים) משלכן" – אתר שמטרתו להיות אתר עומק, הנותן בית, במה וקול לנשים יוצרות, פועלות וחושבות. בדיקה זריזה שעשיתי ברשת מראה שיש בהחלט מקום לאתר כזה ברשת הישראלית (בחו"ל המבחר גדול ואף איכותי יותר). ישנם אתרי קהילה לנשים אך הם סטריאוטיפיים למדי. אתר כזה לא צריך ולא כדאי שיהיה לו קיום וירטואלי בלבד, אלא יהיה קשור לעשייה (חברתית, יצירתית, פוליטית) – לפני ואחרי האתר (דיווח על פעילות וכן הנעה לפעילות), בית רציני שיש בו גם מימד של "כיף".

אני רוצה להשאיר את ההצעה הזו על על השולחן כרגע, כי היא נראית לי מאוד רלוונטית וחשובה, אך כרגע הלב שלי נוטה אחרי האפשרות הראשונה שהצגתי ואני רוצה לחקור אותה לעומק לפני שאחליט. בפרויקט זה העיצוב בעיניי הוא משני – משרת את המטרה שהיא חברתית/פוליטית. הפרויקט הראשון מציב את העיצוב כמוקד.

רקע ורלוונטיות

נראה שפמיניזם הפך למילה קצת פחות גסה בשבועות האחרונים, על רקע ההסלמה החמורה שמתרחשת בתחום אפליית הנשים. הביטוי "הדרת נשים" שהיה כמדומה נחלת הפמיניזם באקדמיה מככב עתה בכותרות העיתונים.

המאבק הפמיניסטי הוא למעשה מאבק זכויות אדם. זכויות של הרבה מאוד בנות אדם וחווה. נשים, שהן הרוב בעולם (51%) סובלות עדיין מאפליה, מהדרה, משקיפות ומטריוויאליזציה – בארץ ובכל מקום. לא מדובר בחוקים בודדים או בהתנהגות של מיעוט, או של סוטים. מדובר במערכת כוללת שעליה נשען המבנה החברתי שלנו – הפטריארכיה. זה בוודאי נכון בארץ כמו גם בכל העולם המערבי. אני מאמינה שכך הדבר, בדרכים שונות, בכל העולם – אך כאן הידע שלי נעצר (וגם כל יומרה להשפיע). זה לא רק במאה שערים ובבית שמש, זה גם בממשלה שלנו שמפילה חוקים שמטרתם לקדם נשים ולתמוך בהן (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4166195,00.html), בחינוך, במקומות העבודה, בספרות, טלויזיה, קולנוע ועיתונות. וזה גם עמוק מאוד בתוכנו, בכל אחד מאיתנו – גם בי.

כיוון שהשיטה הפטריארכית שיקעה את עצמה בכל רובד של המציאות, היא מכתיבה את דרך ההתמודדות עמה: לעומק ולרוחב, בתחומים שונים וברבדים שונים. חיפשתי אחרי מטאפורה שאינה קשורה למלחמה ומצאתי את עולם הצומח. צריך לעקור מן השורש (את עצי הבאובב?), ולנטוע במקומם עצים, דשא ופרחים מזן אחר, מיטיב לכל.

הנושא הזה הטריד אותי והעסיק אותי כל חיי כמעט. נחשפתי להשפעה של המצב הקיים בתחומים שונים, כמו בתרבות, במשפט ובפוליטיקה, בלשון. לאחרונה אני מתחילה להבין שגם העיצוב מעורב כאן, כמו למשל בפיקטוגרמות שאנחנו חשופים להן בשילוט הציבורי. הייתי רוצה לבדוק כיצד העיצוב משריש אי-שוויון – וחשוב מכך, האם וכיצד הוא יכול לחולל שוויון.

לגבי היישום של המחשבות והשאיפות שלי, המימוש שלהן בתוצרים בעולם – אני עדיין לא שם. שינוי בסדר גודל שהתנועה הפמיניסטית שואפת אליו, שאני שואפת אליו – לא יכול כמובן להתרחש ברגע אחד, בפעולה אחת, באמצעות אדם אחד או קבוצה אחת של אנשים. אבל אדם אחד, פעולה אחת או כמה – יכולים ליטול חלק בתהליך הארוך המורכב של יצירת שינוי. אני מניחה שהפעולה הזו מחכה לי איפשהו, באיזה סלע, מחכה להיחצב.

אלפי יציאות זהירות-ירוקות

גילוי נאות: אני מאוד חובבת ברושים. אבל השיר הזה של יהודה עמיחי מבטא עבורי היטב את הרעיון שניסיתי לנסח, של נטילת חלק (קטן) בתהליך מהפכני. אני קצת הופכת לעמיחי את המשמעות, אבל הוא מספיק גדול ויסלח לי.

לא כברוש. לא בבת אחת, לא כולי, אלא כדשא, באלפי יציאות זהירות-ירוקות, להיות מוסתר כהרבה ילדים במשחק ואחד מחפש. לא כגבר יחיד, כבן קיש, שמצאוהו רבים ועשו אותו למלך. אלא כגשם בהרבה מקומות מעננים רבים, להתחלחל, להיות שתוי פיות רבים להיות נשום. כאוויר בשנה ומפוזר כפריחה באביב.                           [שני בתים ראשונים מתוך לא כברוש / יהודה עמיחי]